Parshas BiShalach in Hebrew

פרשת בשלח – השם מקפיד על יהודים

דוד אליהו אידנסון

פרשת בשלח הוא מלא נסים ונפלאות הריגת הבכורים של מצרים איבוד כל הצבא של מצרים בים סוף וגם נסים אחרים. ובכל זאת היו ג"כ ניסיונות, והיו ישראל מקפידים על הניסיונות, ומשה והקב"ה סבל מזה. והנה תיכף בצאתם ממצרים אומר הפסוק ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה ע"כ הרי שהגם שראו ישראל הנסים שיצאו ממצרים אחרי שהרג השם הבכורים של מצרים בדרך נס, ואחרי שקיבלו זהב וכסף ומלבושים נאים מן המצריים, שהקב"ה עשה נס שהמצרים עצמם אהבו ישראל ליתן להם מתנות גדולות, בכל זאת ידע הקב"ה שקרוב להם לחזור למצרים ולסבול כל הצרות ובלבד שלא לסמוך על הנסים של השם שהוא מלא ניסיונות כמו שמבואר בפרשה פה.

והנה הנסים של השם גרם לאיבוד המצריים. אבל היו ג"כ ניסיונות. שהרבה זמנים שלא היה ליהודים מים לשתות או מאכל לאכול. והתחילו להרהר על החזרה למצרים שלא היו אז ניסיונות כאלה. הגם שהיו צרות רבות ורציחות במצרים, בכל זאת רואים כסדר שאחרי כל הטובה שקיבלו מהשם היו מרננים שרוצים לא ללכת לארץ ישראל אלא לחזור למצרים. שהם עצמם הבינו שהסדר של השם הוא לעשות נסים ולאבד המצריים. ובכל זאת עומד ניסיונות קשות ליהודים. ולבסוף רואים שהזקנים שהיו ראשי השבטים והיו מרגלים לראות הדרך לכבוש ארץ ישראל חזר ליהודים ואמר שאי אפשר לעשות. פירוש שח"ו אין השם יכול להכניסם לארץ ישראל. ויצא מהשם קצף על זה ונענשו היהודים קשות.

"והשם הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה. לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני השם."  הרי שגילה השם שהוא שומר ישראל בנסים גדולים. ובכל זאת הזמנין הקב"ה איבוד המצריים על ידי שנסעו ישראל לים סוף ולא תיכף לארץ ישראל. ועל ידי זה חשב פרעה שיהודים מבוכים בארץ ורדף אחריהם. והקב"ה המית החיילים של פרשה. אבל תיכף היהדים שראו שפרעה רודף אחריהם "ויצעקו בני ישראל אל השם. ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר. מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים כו' עכ"ל

ומשה הבטיחם שהשם יעזור להם "כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תספו לראותם עוד עד עולם. השם ילחם לכם ואתם תחרשון ע"כ ובתורה כתיב שבאמת מתו כל חיל פרעה לא נשאר בהם עד אחד. ולא נזכר שפרעה מת. ובאמת איתא שהאנשים ואנשים עסקו בשירה על הצלת ישראל וגם פרעה הצטרף לשיר להשם, ואמר אני הוא שאמרתי מי השם, ועכשיו ראיתי שהשם הוא האלקים ובאתי מעכשיו לקבל מלכותו עלי. ונעשה פרעה מאז להיות מלך בנינוה, וכאשר בא להם יונה הנביא וגזר שאם לא יעשו תשובה שיהרוג השם אותם, עמד פרעה מכסאו וגזר שמי שלא יקיים דברי הנביא שפרעה ימיתנו. על כל פנים בתורה פרשת בשלח כתיב שמתו כל חיל פרעה אבל לא כתיב שפרעה עצמו מת. שהקב"ה החיה אותו למען ידעו כולם שהשם עשה זאת, וגרם לפרעה לקבל עבודת השם. ובאמת ברמבם סוף משנה תורה במלאכים כתב שלעתיד בזמן גילוי משיח גם הגוים יעבודו להתפלל להשם.

והנה בפרשה של איבוד חיל מצרים איתא וז"ל ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת ע"כ ופרש"י מהו אחות אהרן הכל יודעים שהיא אחת אהרן וגם אחת משה. פירוש אחד ברש"י שקודם שנולד משה היה מרים נביאה והיתה אומרת שעתיד אמי שתלך בן הוא משה ע"כ ובכל זאת יש לדייק שבשירת האנשים כתיב אז ישיר משה ובני ישראל כו' אשירה לה' כו'. הוא לשון עתיד. אבל שירת הנשים הוא ותען להם מרים שירו להשם כי גאה גאה כו' ע"כ שירו לשון הווה ולא לשון עתיד שהוא חזק יותר מלשון עתיד שהוא עתיד לשיר להשם ולא שרו בפועל אז אלא בשירה בעתיד. אבל הנשים תיכף. עוד שהנשים עשו עם כלים של זמר ריקוד גדול ולא האנשים. רואים מזה הכח של הנשים. ובאמת בגמרא ברכות יז ע"א גדולה הבטחה שבטח הקב"ה בנשים יותר מן האנשים ומביא פסוק מישיעה על זה.

ואחרי כל השמחה של איבוד מצרים איתא ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה. וילנו העם על משה לאמר מה נשתה. ויצעק אל השם כו' וימתקו המים. שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ע"כ פרש"י ושם נסהו לעם וראה קשי ערפו שלא נמלכו ממשה בלשון יפה בקש עלינו רחמים שיהיה לנו מים לשתות אלא נתלוננו עכ"ל  והנה בפסוק שם שאמר משה להם אם שמוע תשמע לקול השם אלקים והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני השם רפאך עכ"ל משמע שרק אם יעשו שלימות לעבוד השם ושמרתי כל חקיו אז יהיו ישראל ניצולים מן המחלות הקשות במצרים. אבל אם לא עושים כל כך שלימות ח"ו...

עכשיו היה טענה אחרת מישראל: "וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר. ויאמר אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד השם בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב" עכשיו יש להם מים אלא אין להם מזון. וגם התלוננו רק על משה ואהרן ולא על השם. והשיב להם השם, שיזמין להם מאכל מן השמים. ומשה אמר לישראל "ובקר וראיתם את כבוד השם בשמעו את תלנתיכם על השם ונחנו מה כי תלינו עלינו עכ"ל הרי אמר להם שבאמת התלוננו על השם, שאין למשה כח ליתן להם רק השם.

שוב היה פרשה שלא היה ליהודים מים והם כעסו על משה למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא. ויצעק משה אל השם לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלני כו' עכ"ל וסיום הפסוקים שם וז"ל ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נצותם את השם לאמר היש השם בקרבנו אם אין עכ"ל הרי דבר גדול לדבר כן על השם שהוציאם ממצרים ונתן להם מים ומזון ובכל זאת התלוננו על השם וגם על משה.

ומסיים פרשת בשלח ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק כו' ויאמר השם אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים כו' עכ"ל

ויש לסיים הפרשה בקושיא והוא שיעקב אבינו הוא הרבי של אליפז שהוא הבכור של עשו. וכאשר צוה עשו לבנו להרוג את יעקב הלך אליפז אל יעקב לשאול עצה. אמר לו יעקב קח ממני ממוני ועני חשוב כמת, וכן עשה. ומאליפז נולד עמלק. ולכאורה איך זה אלא שקושיא זו שייך גם על יתרו שהפרשה של יתרו הוא הפרשה של קבלת התורה. ובכל זאת יתרו שנתן בתו למשה חזר בו וסגר משה במקום שאין לו מה לאכול עד שימות, אלא שבתו הציל למשה והיה נותן לו לאכול.

אלא שעמלק ויתרו שניהם שוים שהיו מאמינים בהשם אלא שרצו שהשם יקבל הגוי כמו היהודי. וכאשר הבינו שאין זו נכון אלא יהודים הם קרובים מאוד להשם ולא הגוים, שנאו ישראל מאוד עד שעמלק לחם עם ישראל ויתרו רצה להרוג משה. רק כאשר יתרו הבין קבלת התורה וכל המצוות שיהודים עושים שינה את דעתו והלך למשה עם משפחת משה ונעשה בעל תשובה. ולא עמלק.  ועוד שיתרו ידע שמשה יש לו מטה של קדושה וגם זה עזר לו לקבל משה לבסוף וגם לקבל התורה.