פרשת תרומה -  המקדש והארון  וחרבן בית המקדש

דוד אליהו אידנסון

בפרשת תרומה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ע"כ הרי שבהמקדש בעולם הזה בעולם מלא רע, מאיר אור עליון מהשם בבית המקדש. ובבית המקדש ובעזרה יש כמה ענינים כמו קרבנות שמבאים קדושה גדולה להעולם. ובצד השני הכהנים והיהודים שנכנסים לשם צריכים מאוד ליזהר מן המקדש ומן השכינה השוכן שם. ומי שח"ו פושע יכול ליענש. וכבר ראינו בתנ"ך מעשים שהיו כהנים ויהודים שנכשלו ויצא מה שיצא ר"ל. ובזמן עלי הכהן חטפו הפלשתים הארון הקודש במלחמה ומתו בני עלי שהיו עושים איזה קילקלה במקום הקדושה. ומצד השני מי ששומר קדושת המקדש אשרי חלקו שזוכה לאור השכינה בעולם הזה.

והנה העולם הזה שיש בו רע וגם מאיר בו אור עליון למי שראוי אליו גורם לחלק העולם לב'. יש רוב העולם שקרובים לחטא ויש צדיקים גדולים. עוד, שיש וחושך יכסה ארץ ויש חדות השם היא מעוזכם. וענין הזה הוא הסוד של שיר השירים שצועקת האשה שחורה אני ונאוה. דהיינו שהיא דבר והיפוכו. היא שחורה שפירש האר"י ז"ל שהיא סובלת מכל החטאים שעושים בעולם הזה. ונאוה והיופי שלה אחרי שמאיר האור העליון בזכות הצדיקים.

וענין הזה מסבירו רבי משה חיים לוצאטו שהקב"ה ברא בעולם הזה י' ספירות קדושות כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות. הכתר אסור לומר שהוא מציאות שהוא קרוב לשמים שלא שייך לבשר ודם. והמלכות היא אשה של שיר השירים שסובלת מכל העבירות שעושים בעולם הזה. ואמר הגאון שכל זה הוא סוד גדול, שהכתר והמלכות שהם ראשית ואחרית כדאיתא בדברי אליהו הנביא שאומרים בתפלה, הם חד! שהכתר מתקשר עם המלכות ראשית עם אחרית והיא עולה עם העבירות ומעבירים הכל למעלה בשמים והקב"ה מטפל עם העבירות ומחזירם נקיים ונעשה ונאוה. וכן בפסוק בשיר השירים שהאשה אומרת שהיא בעונות הדור שחורה ובכל זאת היא נאוה וכל זה על ידי שעולים המלכות והכתר עד שהעבירות של העולם הזה עולים אצל הקב"ה ויורדים נקיים ויפים ואז המלכות נעשית נאוה. ע' האר"י ז"ל בשיר השירים שם.

וענין הזה מרומז בחומש במעשה בראשית. בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. שמעשה השם בבריאת העולם שיש שמים שהוא כולו קודש ויש הארץ שהוא ההיפוך. והנה תיבה הראשונה של התורה בראשית שהוא בראשית ברא קשה שבראשית תמיד הכונה בתחלת מה נעשה כך וכך. ופה בראשית ברא אבל לא מפרש מתי היה זה שבראשית אין לו סיום לברר מתי היתה זאת. והיה צריך להיות לא בראשית ברא אלא בראשונה ברא. ויש בזה סוד גדול. שהעולם הזה עם כל הרע  והבילבול וחסרון שאין זו שמים עדיין ברא הקב"ה אדם קדמון שענינו כח להאיר למטה ומי שהוא צדיק זוכה לראותו ולקבל אורו.

וידוע שהצדיקים בזמן שקשה להם הגמרא או בעניני העולם היו קובעים שעה ללמוד והיו זוכים להבין הגמרא או מה עליהם לעשות. זהו בראשית בלי סיום ולא נודע כלל מהו הכונה בפסוק. אבל זה גופא שיש בילבול בפסוק וגם בילבול באנשים שלא יודעים פירוש הגמרא או מה לעשות באיזה ענין, גורם שצריך לעיין היטב במה שרוצה להבינו. ובזכות התורה והעבודה יאיר אליו אור העליון אפילו בעולם הזה.

וענין הזה שיש שמים וארץ ויש אור וחושך יש ג"כ ב' פרשיות של בריאת העולם. יש פסוק הראשון בראשית ברא אלקים. הוא השם אלקים המורה על מדת הדין. ויש אחרי כן שהתחיל התורה מחדש המעשה בראשית ביום עשות השם אלקים ארץ ושמים. עכשיו משנה השם אלקים שהוא דין להשם אלקים שהוא תחלה הוי' שהוא חסד ורק אחרי כן אלקים שהוא דין.

וב' פרשיות אלה דין, וחסד עם דין, הוא סוד מחלוקת הגדולה בין השם להלבנה. שהיא היתה מצד הדין הקשה שחשבה שכל חסד הוא חילול השם שכל רשע יקבל רחמים. והקב"ה רצה שהחוטא יעשה תשובה כדאיתא בע"ז דף ד ע"ב וה ע"א.

והנה כאשר הלבנה תבעה מן הקב"ה אין ב' מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד, הקב"ה אמר לה לכי ומעטי את עצמך. אז נעשה בילבול ,שלא רצתה הלבנה לעשות כן. אמר הקב"ה בסוף הבילבול שעליו לעשות תשובה בראש חודש והוא תמוה ביותר האחד שהקב"ה לא הצליח לגזור על הלבנה לעשות מה שהוא רוצה אלא אדרבה הקב"ה הסכים עם הלבנה ואמר על עצמו שהוא יעשה תשובה על מיעוט הלבנה והוא תמוה ביותר.

וכן בתפלה אומרים בפירוש וברמז שעד היום הזה מבקשים שתחזיר הלבנה לגדולתה להאיר כאור השמש.

וכן ראינו במעשה מרדכי ואסתר בשושן הבירה שמרדכי הרגיז להמן הרשע והחליט המן להרוג למרדכי ומרדכי לא פחד כלל. שהיה צדיק גמור. זהו מדת הלבנה שלא סבלת עבירות שכל עבירה הוא חילול השם. והקב"ה בדלית ברירה הסכים לזה ועל כן אמר עלי להביא כפרה שמעטתי את הירח.