בראשית
פסוק א' - בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ע"כ
לא אמר ”בתחלה ברא אלקים” אלא ”בראשית”.
והנה בראשית אינו בראשונה אלא בראשית הוא בתחלת כך ופה אין שום מלה של
"כך".
וי"ל
שהענין הוא מה שמביא מורי ורבי בעולם הזה ולעתיד, הגאון רבי שמואול טולדנו
זצ"ל, שכתב כמה ספרים בקבלה וקיבל מן גאון המקובלים שהספרים שכתב היו ברוח
הקודש. והנה ראשית ספר אחד שכתב שהוא
להביא לפני הקורא כמה ענינים שיבינו בקבלה, שראשית הכל להבין השם שהוא אי אפשר.
שהרי הקב"ה ברא העולם הזה עבור אנשים שיש להם צד הטוב וצד הרע וגם הצד הטוב
שלהם הוא בצימצום השגות של בשר ודם ששכיח שכחה והרבה הטעותים לבשר ודם, ומזה גורם
לחשש גדול על כל הענין של בשר ודם בחסרונות כזה איך יבא להתפלל להשם וכי השם הוא
מכיר וכי השם שייך בכלל לבשר ודם להבינו?
שהלא הקב"ה ברא העולם הזה לבשר
ודם ולבעלי צד הטוב והצד הרע. וקבע מקום בעולם הזה לאנשים. ובתוך המסגרת של העולם
הזה צריך האדם לעסוק הרבה שיטהר מחשבתו להבין מהו אמת ומהו שקר. וכל השגה של העולם
הזה הוא מלחמה גדולה לבשר ודם בעל הצימצום. עד כדי כך שהמקבולים אומרים
שהקב"ה ברא העולם הזה ורצה ליטע בעולם הזה איזה ספירות או עולמות שיש בהם
איזה קשר לעולם של קדושה ששם המלאכים והשם בראשם. האמנם כלל יש באלה העשרה ספירות
והוא שהראשון של מעלה הוא מה שנקרא כתר והשני מה שנקרא חכמה שעומד למטה מן הכתר.
וכן כל הי' ספירות מכתר עד הסוף שהוא המלכות כולם יש להם איזה קשר עם העולם
העליון. והכלל בכל זה שהספירה הראשונה שהוא כתר אסור לחשוב עליו כל שהוא אפילו
לחשוב שהוא במציאות אסור והוא פלא להבין זה. אלא שאין המחשבה לומר שהכתר קיים שייך
שנדע מהו כתר. שהקיום של הכתר הוא משורש עליון ולא ניתן לבשר ודם להבינו.
ועל אחת כמה וכמה אי אפשר לבשר ודם
להבין מהוא השם! ואם כן יוקשה מיד שאם להבין בכתר שהוא נעשה לצורך התחתונים בעולם
הזה לא אפשר להשיג שיש לו מציאות; מה נאמר ומה נדבר על השם! ואיך יבא האדם מישראל
להתפלל להשם כמה פעמים בכל יום וכי מבין הוא השם שודאי השם הוא רחוק יותר מן האדם
ממה שהאדם רחוק מן הכתר!
ועל זה מביא מור ורבי זצ"ל דברי
גדולי המקובלים לפרש שהקב"ה ברא העולם הזה לצורך אנשים בעלי קצבה עם החסרונות
שלא מבינים הרבה בעולם הזה. ובכל זאת עשה הקב"ה רפואה לצער הזה שעשה כוחות
בעולם הזה שבהם יכול האדם להתפלל להשם ולאהוב השם ולירא מהשם וכו'. ויש לכוחות אלה
שמות כמו שיש עשר ספירות ויש בכולם איזה שייכות לעולם העליון ולאור השכינה הקדושה,
כן הוא השייכות של האדם בעולם הזה עם השם, שהקב"ה ברא האדם באהבה, ובפרט בכלל
ישראל הקב"ה אוהבם מאוד ומקבל תשובה שלהם וסולח להם.
ברא אלקים - הענין של ברא אלקים; שהשם אלקים הוא מורה על
מדת הדין. ואחר כך בספר בראשית רואים שחוץ מן הברא אלקים פה בפסוק ראשונה של
בראשית, יש עוד אחרי איזה פסוקים בשני של בראשית פסוק בענין הוי' אלקים שהוא הוי'
שם השם של חסד ורחמים עם אלקים שם השם למדת הדין. הרי שבתחלה היה בראשית ברא אלקים
מדת הדין. ראה הקב"ה שאם העולם הוא רק לצורך מדת הדין וכל אדם שיחטא יענש
ואפשר שימות; שינה הקב"ה ועשה שותפות עם חסד ורחמים מצד אחד ודין מצד השני. ובזה התקיים העולם.
ויש בזה ג' דרגות בענין מדת הדין
ומדת הרחמים. יש מי שאפשר לו לסבול מדת הדין והוא בעל מדת הדין, הגם שיש בזה צד
דין ועונש אם יחטא, בכל זאת אם אפשר לו לסבול העונשים של מדת הדין ומתגבר מאוד
לקיים התורה, אפשר שיזה בהרבה טובה בעולם הבא אלא שבעולם הזה יש עונש לחטא שעשה.
לפני איזה דורות היה הגאון הצדיק רבי
מרדכי פרגמינסקי זצ"ל שבסוף ימיו סובל הרבה יסורים והיה בבית חולים בשווייץ
ומת שם. ובסוף של הכוחות שלו שהגיע זמנו ליכנס לעולם שכולו טוב ראה אחד שהוא ממלל
איזה דברים ונכנס אצלו לשמוע מה שהוא מדבר. ושמע שהתפלל להקב"ה שהנה הוא סובל
הרבה יסורים קשים מן המחלה ובכל זאת מבקש מן הקב"ה שאם יש לו עוד חטא שעדיין
לא טיהרו ממנו שרוצה עוד יסורים ובלבד שיבא לעולם הבא נקי וטהור.
אחרי שנפטר הצדיק הביאו לארץ ישראל
ונקבר כמדומה בבבני ברק. ואומרים שהחזון איש בכה עליו שעה שלימה שם. והנה המספרים על אותו צדיק מדברים על היסורים
שלו, ועל הבכיה של החזון איש. אבל האם לדבר גם כן על מה שמגיע לו בעולם העליון?
ועלינו לדעת שכשם שדיברנו לעיל
שהקב"ה ברא האדם בעולם הזה מלא חסרונות ויש לכל אחד יצר הרע ר"ל.
ויודעים שכל אחד כמעט כל אדם שנולד אינו יוצא נקי לגמרי מחטא. ובכל זאת הקב"ה
ברא מציאותים בעולם הזה שעל ידם יכיר האדם שיש עולם העליון ואין שם החסרונות שיש
בעולם הזה. ואלה הצדיקים כגון צדיק רבי מרדכי פרגמינסי זצ"ל ראו לתקן עצמם
מכל חטא קודם שיבאו לשם; וכאשר הם שם מי הוא זה
ואיזה הוא שיכול להשיג כלום מן השמחה והשלימות שמשיגים. אדם שטיהר עצמו
מתוך יסורים קשים מאוד שלא יבא לעולם הבא עם חטא? איזה עולם הבא יש לו!
ודיברנו לעיל שיש ג' דרגות במדת הדין
ומדת הרחמים. האחד הוא הצדיק שטיהר עצמו בעולם הזה ונכנס לגם עדן נקי אשרי חלקו.
ובכלל זה האדם שאינו צדיק כמו הרבי מרדכי זצ"ל לטהר עצמו מכל חטא. ואפשר
שטיהר הרבה ואפשר שעשה כמה פעם תשובה והתפלל בכל יום סלח לנו ועוד תפלות. וכל אחד
יזכה למה שיזכה מן הטוב אשרי חלקו שקבע עצמו בעולם הזה לבא לעולם העליון.
מדה הב' הוא מי שלא טיהר עצמו לזכות
למעלה בשלימות או קרוב לשלימות, ובכל זאת כפי המציאות שלו נעשה עובד כפי הכוח שלו.
אפשר שיש לו חלק בעולם הזה כפי הכח שלו. לעבוד השם באהבה ויראה ולשוב על חטאיו.
הוא החלק הב' בספר בראשית הנ"ל בשני לקריאת התורה: אלה תולדות השמים והארץ
בהבראם ביום עשות השם אלקים ארץ ושמים ע"כ
רואים מזה שסוף הפסוק הוא ביום עשות
השם אלקים ארץ ושמים. הרי שהקדים הפסוק ארץ לשמים. שעכשיו מדברים על אדם שהכח שלו
הוא למטה בעולם הזה ולא שייך לטהר עצמו בעבודה גדולה כדרך מי שקיבל על עצמו דין
גמור. שלכן הקדים הפסוק ארץ לשמים; הקדים העולם הזה עם כל ניסיונות והרע וכו'
ואחרי כן השמים. אבל הפסוק הראשון היה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. השמים
קודם להארץ שתכלית הצדיק לטהר עצמו שיבא כראוי לעולם הבא. ובכל זאת יש אנשים שאי
אפשר להם בכך והם עושים כפי כוחם שהם לא שייכים לכל זאת אלא מקבלים חלק השני שהוא
לצורך הארץ והשמים קודם הארץ לשמים למי שצריך הרבה חסד ורחמים.
והנה בחלק הראשון יש עוד בחינה כמו
שמצאנו במרדכי הצדיק שהרגיש בהמן אחרי שנעשה שני למלך פרס וכל היהודים הצטערו מזה
שאחד מהם בפרט רב גדול שירגיז להשונא יהודים המון מעמלק. ומרדכי לא הקפיד אלא עשה
מה שעשה; ולבסוף זכה מרדכי הצדיק לזלקל בהמן בתכלית. שהמלך גזר על המן להוליך
למרדכי על הסוס של המלכות לכבד למרדכי בפני כל העולם. ולבסוף המלך הרג להמן. וצוה
לתלות גופו המת על העץ שהכין המן למרדכי בחצר של המן. ונעשה מרדכי במקומו שר להמלך.
וכל הגוים היו פוחדים ממרדכי, שהיה מאוד איש מצליח .וגרם הרבה טובות להמדינה של
פרס ולהמלך ובודאי שעשה טובות גדולות ליהודים.
ואיך זה שלא פחד מרדכי הצדיק מהמן?
מפני שמי שהוא צדיק גמור כמו מרדכי הצדיק לא פוחד מכלום. והשם שומרו.
הרי יש ג' דרגות האחד צדיק גדול
שמתקל חטאיו ודבוק בהשם עוד יש אדם סתם שצריך למדת החסד ו הרחמים שאינו שייך כל כך
לטהר עצמו לגמרי. ויש דרגה הג' שהוא מרדכי הצדיק וכדומים אליו, שלא פוחדים כלל,
אלא עושים מלחמה עם עמלק ועם המן ומנצחים בנסים גדולים.