שיעור בהלכות גיטין #2 גט מעושה

Please support by clicking Please Support.  Thank you

דוד אליהו אידנסן 858-578-1917 

שיעור ב' בהלכות גיטין

בענין מורדת ואומרת מאוס עלי בעלי

1.       ז"ל הרמב"ם אישות יד',ח' האשה שמנעה בעלה מתשמיש המטה היא הנקראת מורדת. ושואלין אוה מפני מה מרדה. אם אמרה מאסתיהו ואיני יכולה להבעל לו מדעתי כופין אותו להוציא לשעתו לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנוי לה ותצא בלא כתובה כו' עכ"ל

2.      משנה סוף נדרים צ ע"ב וז"ל בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה: האומרת טמאה אני לך [פרש"י אשת כהן שאסורה באונס אלא שמקבלת כתובה] שמים ביני לבינך [פרש"י שאינו מזריע דדבר זה אינו גלוי לבריות אלא לשמים] ונטולה אני מן היהודים [פירוש הר"ן שתשמיש קשה לה אוסרת תשמיש של כל ישראל עליה] ע"כ הרי בפירוש שלמשנה ראשונה האשה שאוסרת עצמה על בעלה בטענות שהיא אסורה לו בין שהיא אשת כהן ונאנסה בין שאוסרת עצמה על כל היהודים בתשמיש שהיא נאמנת. ומה שאומרת השמיםש ביני וביניך שאין הבעל מזריע ואי אפשר לו להוליד ילדים היא נאמנת בזה ובכל אלה הג' נשים יוצאות ונוטלות כתובה. הרי שכופים להבעל לגרשה וליתן לה כתובה.

3.      המשנה ממשיך וז"ל חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה עכ"ל הרי שחוששין שמא האשה משקרת בכדי להשיג גט ולהנשא לאיש אחר. שלכן אין ליתן כח להאשה לטעון איזה טענה ולצאת מבעל על ידי שכופין אותו. והיות שהמשנה אומרת בפירוש שחוששין שהאשה משקרת בכדי לצאת מבעלה איך כתב הרמב"ם שאם אומרת מאוס עלי בעלי שהיא נאמנת לצאת וכופין הבעל. וזהו קושית ר"ת מובא בתוס' כתובות סג ע"ב.

4.      ושם התוס' כתב על קושיא זו שאינו קשה מן המשנה. ששם מיירי שהאשה מקבלת גט וגם כתובה. וחוששין שמא משקרת בכדי להשיג כתובה ואם להנשא לאחר. אבל במאוס עלי הסוברים שכופים הבעל להוציא לא סוברים שיש לה כתובה. שלכן לא חוששין שתשקרי.

5.      התוס' מביא עוד קשה מר"ת מגיטין מט ע"ב שהאשה יוצאה מבעלה בעל כרחה שלכן יש לה כתובה ממנו. אלא שאין האיש יוצא מאשתו בעל כרחו. שלכן אין לו כתובה ממנה אחרי שנותן גט. ומקשה ר"ת לדעת הסוברים שמאוס עלי כופים להוציא אפשר לכל אשה לטעון על בעלה שהוא מאוס אצלה וכופים אותו להוציא. אלא מאי שאין מאוס עלי גורם לכוף להבעל לגרש.

6.      ועל זה תירץ התוס' שמאוס עלי מועיל לכוף להבעל לגרש רק אחרי שהב"ד חקרו היטב הדבר ונתגלה שהוא באמת מאוס בעיניה. ואלה שזוכים לכוף לבעליהן שבאמת הם מאוסים אצלה הם מועטים. שלכן לא רצו לתקן כתובה נגד רוב הנשים שלא שייך אצלם לכוף לבעלין לצאת.

7.      והנה לשון הרמב"ם שאינה כשבויה שתבעל לשנוי לה ולכאורה זה צריך מקור מן הגמרא. ולענ"ד יש למצוא בב' משניות מפורשות כעין הנ"ל בכתובות ריש פרק המדיר וז"ל המדיר את אשתו מליהנת לו עד ל' יום יעמוד פרנס. יתר מיכן יוציא ויתן כתובה כו' המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות יוציא ויתן כתובה כו' המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין יוציא ויתן כתובה ובדף עא ע"ב יש משנה המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה בזמן שהוא עמה בעיר כו' רגל אחד יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבי המשתה יוציא ויתן כתובה מפני שנועל בפניה כו' עכ"ל הרי שיש לאשה זכות שאם הבעל מבטל ממנה אפילו פירי אחד יוציא ויתן כתובה. ואם על פירי אחד הוא חייב לגרש את אשתו כ"ש אם הוא מאוס בעיניה. שבזה בטל האישות ובביטול האישות קשה מן העדר פירי אחד מכל פירות העולם.

8.      אלא מאי שיש הנהגה של הבעל עם אשתו ואם לא עושה כראוי יוצאינה. ולדעת  הר"י בתוס' כתובות ע' ע"א יוצא ויתן כתובה בכפיה גמורה בשוטים  אפילו בביטול פירי אחד. וא"כ הוא ראיה להרמב"ם וכ"ש הוא. שאם הבעל שציער את אשתו שלא תאכל פירי אחד מכל מיני הפירות שבעולם שחייב לגרשה וכופין אותו, כ"ש אם האשה מואס בבעלה בתכלית. וכן מאוס עלי בעלי הכונה שאינו יכול לסבול תשמיש עמו. נמצא שבטל האישות לגמרי.

9.      אבל יש לדחות. שאלה שבמשניות הנ"ל שכופין להבעל אפילו בשוטים להר"י לגרש את אשתו על ידי שגורם לאשתו צער שלא לאכול פירי אחד מכל הפירות הוא שיודעים מעשה הבעל לא מן האשה אלא מן הבעל עצמו או מעדים. אבל סתם שהאשה טוענת מה שטוענת לא מאמינים לה שחוששין שמא עיניה נתנה באחר. שלכן במאוס עלי שכל הידיעה על ידה הוא לא כופים הבעל לגרש.

10.  וע' הרמב"ם אישות פרק יב' סעיף א' וז"ל כשנושא אדם אשה כו' יתחייב לה כו' שלשה מהן מן התורה כו' ואלו הן שארה כסתוה ועונתה שארה אלו מזונותיה כסותה כמשמעה עונתה לבא עליה כדרך כל הארץ עכ"ל  ושם בסעיף ו',ז' כתב הרמב"ם שיכול הבעל לעשות תנאי שאינו חייב בשאר וכסותה אבל לא יכול להתנות שפטור מעונה. הרי שענין העונה חמור מכל החיובים של הבעל לאשתו שהוא דאורייתא ואי אפשר לבטלו על ידי תנאי. ועל כן יש לומר שבמאוס עלי בטל האישות וכופין אותו לגרש.

11.  ובכל זאת יש להקשות שאין כאן דבר ברור בש"ס לכוף לבעל במאוס עלי. ועיקר הסוגיא הוא כתובות סג ע"ב היכי דמי מורדת אמר אמימר דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה אבל אמרה מאיס עלי לא כייפינן לה עכ"ל הרי שכל השאלה בגמרא אם לכוף להמורדת וכן איתא בגמרא שם מעשה באחד שכפה להאשה ויצא איזה צדיק מן הזיוג ומסיק הגמרא שזה היה סייעדא דשמיא ואין הדין כן לכוף להאשה להשאר עם בעלה אלא מותרת לצאת ממנו בטוענת מאוס עלי בעלי. אבל ודאי שאין שום זכר בגמרא לכוף להבעל.

12.   ואם כדעת הרמב"ם שאם אמרה מאוס עלי כופין להבעל לגרש בשוטים למה מאריך הגמרא אם לכוף להאשה שאומרת מאוס עלי בעלי ולא מזכיר שכה"ג כופים להבעל תיכף לגרש. וע' תוס' שם ד"ה אבל שמאריך מאוד בזה ומביא המחלוקת אם כופים הבעל לגרש או לא. אבל זה גופא שהגמרא מאריך בכפיה במורד  ומורת וכל השאלה אם לכוף להאשה ולא מביא כלום לכוף להבעל ראיה גדולה להאומרים לכאורה.

13.  וע' שו"ת הרא"ש כלל מג'סוף סעיף א' וגם בסעיף ו' שהוא מסכים על ר"ת אבל משמע שהוא משום שאין ליכנס במחלוקת לגרש ועוד שהראיות שמביא ר"ת הם עיקר.

14.  ועדיין יש מן הבעלי התוספות שסוברים שיש לכוף וגם יש איזה גדולי הפוסקים הראשונים מובאים במהרש"ם שסוברים שכופים להבעל לגרש. א בל בש"ע אבן העזר סימן עז' כולם פוסקים הש"ע והרמ"א והגר"א והבית שמואל והחלקק מחוקק שאין לכוף. והפשטות שהלשון בש"ע הוא לשון הרשב" חלק ז' מן התשובות סימן תיד' שאין שום חיוב על הבעל לגרש אם אומרת מאוס עלי וכ"ש שאין  לכופו. וכן פסק הגאון רבי יוסף שלום אלישב זצ"ל בתשובה שלו סימן קעד' דף רצט' שמלשון הרשב"א ועוד שאין חיוב לגרש באומרת מאוס עלי.

15.  ופשוט שלהלכה מי שכופה להבעל לגרש הוי הגט פסול והילדים מן השני הפשטות ממזרים הגם שלמעשה צריכים לעיין בכל אשה וכל ילד אם יש מקום לטפל בזה.