שיעור בהלכות גיטין ממני דוד אליהו אידנסון ז' ניסן תשע"ה

דוד אליהו אידנסון – שיעור בהלכות גט מעושה

השיעורים הם בטעלעפון בחנם בלשון אינגליש  ומי שרוצה לשמוע יטלפון לי ב845-578-1917. כפי ששמעתי מגדולי הדור בדור העבר והיום יש הרבה גיטין פסולים ובתי דינים מקלקלים בארץ ישראל ובארצות הברית ועושים כמה גט מעושה. ובדור הבא הילדים מגיטין כאלה יהיו בחשש ממזרות. שלכן קבעתי שיעורים אלה.

שיעור א' ז' ניסן תשע"ה

בענין דבר שבערוה והחומרה שלו

מה"ר יוסף בן לב ח"ד ט' חקירה ג' וז"ל בדבר שבערוה אזלינן להחמיר ואע"ג דהוה רובא דרבוותא להקל עכ"ל י"א שהיה רבו של הבית יוסף וי"א שהיה בדורו של הב"י

חתם סופר לכוף בספק – תשובת אבן העזר חלק א' סימן כח וז"ל ד"ה הנה עיניו שפיר – וגט מעושה שלא כדין פסול מן התורה כו' ובניה מן השני ממזרים עכ"ל ומשמע שם שהטעם מפני שבספק אם חייב לגרש בדרך כפיה הוי כפיה שלא כדין וכפיה שלא כדין פסול מן התורה.

והנה בתשובה אחרת בחתם סופר חלק א' סימן קטז' ד"ה ועוד כתב שם שאם נחלקו הפוסקים אם לכוף להבעל או לא והיה ב"ד שכפו אותו שהגט בטל מן התורה בדרך ודאי ולא מטעם ספק. והטעם וז"ל אם עבר  וגירש על ידי עישוי הוי א"א דאורייתא בודאי ולא מספק. וטעמא אני אומר שהרי גט מעושה אפילו כדין ואומר רוצה אני מ"מ איננו כשר אלא מטעם דאחז"ל ב"ב מח' ע"א מסתמא ניחא ליה לקיים דברי חכמים שאמרו לכופו להוציא ועל דרך שהסביר הרמב"ם יפה ספ"ב מגירושין והיינו כשברור גם להמגרש שהעישוי כדין אליבא דכ"ע א"כ מצוה לשמוע דברי חכמים אבל הכא יאמר נא המגרש מאן לימא לן שהמצוה לשמוע דברי הרא"ש דלמא מצוה לשמוע דברי המרדכי ואם גם מ"ש רוצה אני היה בהכרח ולא ענה מלבו ע"כ אין נראה שום ה"א לכייף לגרש עכ"ל

והנה פה יש ב' טעמים למה בכפיה מספק שהגט בטל מן התורה. בסימן כח' מסביר הטעם שבכפיה בזמן שיש ספק אם חייב הבעל בכפיה גורם שהגט יהיה שלא כדין. שמן הדין אין לכוף מספק. וממילא שהכפיה הוא שלא כדין בטל מן התורה.  ובסימן קטז' מסביר הטעם שהגט בטל בכפיה בספק מפני שהבעל עצמו שרואה מחלוקת אם חייב לגרש אינו מסכים שהוא חייב לגרש שהבעל נוטה למי שאומר שלא חייב לגרש מטעם כפיה. וא"כ אם אומר רוצה אני על ידי הכפיה אין זה משום מצוה לשמוע דברי חכמים אלא מטעם אונס והגט בטל מן התורה.

ובאמת צריכים לב' הטעמים. שיש ספק במציאות ויש ספק בגוף הדין על ידי מחלוקת הפוסקים. ואם יש ספק במציאות הלא אין הבית דין יודעים שחייב לגרש דרך כפיה ואסור להם לכוף ואם כפו הרי עשו שלא כדין והגט בטל מן התורה מטעם כפיה שלא כדין. אבל אם יש מחלוקת הפוסקים הרי שרב אחד אמר בודאי שהכפיה כשר. וכה"ג יש טעם אחר שהגט בטל מן התורה. דהיינו שהבעל עצמו לא סובר שהמצוה לשמוע לדברי חכמים לכופו שהרי יש שמורה שאין לכופו ואפשר שמצוה לשמוע לדברי חכמים הוא אותו הרב. שלכן אינו מגרש מרצון והגט בטל מן התורה.

עוד חומרה בענין דבר שבערוה ע' תוס' כתובות ב ע"א סה"ד שאם היה לו וז"ל הכא שלא תשב עמו באיסור כל ימיו חשו כו' אע"ג דלא שכיח עכ"ל הרי שיש חומרה שבדין תורה לא חוששין למה דלא שכיח ובכל זאת אם צד המיעוט מברר שהאשה באיסור כל ימיה להבעל חוששין גם למיעוטא. וכל זה בחשש שהיא אסורה להבעל באופן שאינו חיוב כרת. אבל אם יש ספק אם הגט כשר הוי ספק כרת בודאי אם יש צד שהוא חי עמה כל ימיה באיסור כרת שיש לחוש לצד המיעוט. ואתי שפיר מה שכתב הר"י בן לב שנהגו הרבנים לכוף לדבר שבערוה שרובם מקילים והיחידים או היחיד מחמיר כנ"ל שאם יש חשש בצד המיעוט שמא היא אסורה כל ימיה ויעבור הבעל והיא בעבירו כמה פעמים יש לחוש אפילו למיעוט.  וכ"ש אם הוי האוסרים מחצה למחצה וכ"ש אם הרוב אוסרים.

ואילו היום הרבה מקילים לא כנגד המיעוט בלבד ולא נגד המחצה אוסרים לבד ולא כנגד הרוב בלב אלא שהם מקילים נגד מה שהוא בפירוש בש"ע. כגון מה שכופים להבעל שבאבן העזר סימן עז' סעיף ב' וג' הש"ע והרמ"א והחלקת מחוקק והגר"א כולם בלשון הרשב"א חלק ז' סימן תיד' אוסרים לכוף להבעל בשום כפיה. ואם מקילים לא לבד לגוף להבעל אלא לבזותו והביזיון כתב רבנו יונה שהוא קשה מן המות שהוא ודאי כפיה גמורה וכן הוא בפירוש ברשב"א כנ"ל וברדב"ז ובחזון איש ועוד. ואמר אחד הטעם לזה "שלא עושים תמיד כהש"ע." ודאי הכופרים אינם עושים תמיד כהש"ע. ובגר"א שם ס"ק ה' אמר שאין מי שחולק דהיינו שהפוסקים בעלי הש"ע ובדורות שהש"ע לא מצאנו מי שחולק ומיקל לכוף להבעל בטענת מאוס עלי בעלי. ואילו היום הרבה רבנים ודיינים אומרים בפירוש שמצוה גדולה לכוף להבעל להתיר "עגונה." ואין זו תורת השם אלא תורה חדשה של החצי יהודים וחצי כופרים.

וע' בשו"ת לר"ת בספר הישר סימן תקצט' בסופו וז"ל סד"ה מקול – כי טוב למות אותה העיגונה מלהוציא לעז על בניה שכבר פשט האיסור עכ"ל [בענין כפיה לגרש בטענת מאוס עלי. ומתיר רק לכוף מן הצד כגון שלא עושים לו טובה ולא מדברים אתו וגם אז צריכים תנאים אם לעשות כגון שאפשר להבעל לצאת מעירו ולהנצל מן הכפיה ההוא, וגם הש"ע והחזון איש אוסרים לעשות זה. וקיי"ל כהש"ך נגד הרמ"א בדרך כלל.]

אלא שיש להעיר מהו שכתב ר"ת שטוב למות בעיגונה שלא להוציא לעז על בניה. וכי זה לעז או ממזרות ממש. ואפשר הכונה שיש אופנים שעושים לקולא להציל עגונה שאינו עבירה גמורה. ועדיין היות שהוא כרוך עם קולות שלא נתקבלו בדעת אנשים שהוא כראוי לעשות גורם ללעז. דהיינו שגם בזה שאינו פיסול על הולד ממש אלא לעז טוב לה למות ולא לגרום כך.