פרשת קדושים ויקרא כט'א' – דרך ארץ קדמה
לתורה
ממני דוד אליהו אידנסון
הפרשה של קדושים תהיו מתחיל דבר אל כל עדת
בני ישראל ואמרת אליה קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם. פרש"י יט' פסוק ב'
דבר אל כל עדת בני ישראל- מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין
בה. קדושים תהיו – הוו פרושים מן העריות ומן העבירה שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה
מוצא קדושה כו'. ע"כ
ורש"י מפרש שהחשיבות של קדושים הוא שרוב
גופי התורה תלויין בה. ואחרי כן רש"י מפרש שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה
מוצא קדושה ע"כ ולכאורה וכי גדר ערוה הוא כללות התורה שרש"י לעיל אומר
שקדושים רוב גופי התורה תלויין בה וכי ערוה הוא רוב גופי התורה? וצ"ל שכל שיש
גדר ערוה גורם לקדושה, וקדושה הוא עיקר התורה. שכן לשון הפסוק דבר אל כל עדת בני
ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם. משמע שזה הוא עיקר התורה.
שהכל תלוי בקדושה. וקדושה ענינו שמירה מערוה כו'.
והנה הפסוק הב' בקדושים הוא דבר אל כל עדת
בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו כי קדוש אני השם אלקיכם ע"כ ומלשון הזה
משמע שצריכים לדבר לכל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו ואם הקב"ה
מציאותו הוא קדושה ודאי שיודעים שהכל תלוי בקדושה ובאחרת אין זו ח"ו אני השם
אלקיכם. והנה קדשים תהיו אין בו ו'ו ואילו כי קדוש יש לו וו'. והכונה שלהגיד לכל
עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו אפשר למעט הו' ולומר שלא שייך לכל כלל ישראל
להיות קדושים כל כך. אבל כי קדוש אני השם אלקיכם זהו קדושת השם ממש וצריכים להקפיד
על שלימות הקדושה כי קדוש אני השם אלקיכם. שכל השייכות לקדושה הוא ממה שמבינים
שהכל בא מן הקב"ה ועיקר הגילוי של רצונו הוא קדושה.
איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו. הנה
השבת הוא עיקר הקדושה. אבל מקדים איש אמו ואביו תיראו קודם לואת שבתתי תשמרו. וי"ל שבתנא דבי אליהו ראשית הספר יש הכלל
שיש תורה ויש דרך ארץ. ושעיקר התורה הוא הדרך ארץ ולא התורה. וא"כ מבינים למה
מקדימים איש אמו ואביו תיראו לואת שבתותי תשמרו. שהשבת הוא תורה ויראת האם הוא דרך
ארץ. ודרך ארץ קדמה לתורה.
ומצאנו בסוף ספר מלאכי הנה אנכי שולח לכם
את אליהו הנביא לפני בא יום השם הגדול והנורא והשיב לה אבות אל הבנים ולב בנים אל
אבותם פן אבוא ואחריב כל הארץ חרמה. הרי שבעון של תורה לא מצאנו לשונות כאלה
להחריב כל העולם עבור איזה חטא, אבל בביזיונות של ההורים שהוא דרך ארץ הקדמה לתורה,
אם לא עושים יש חשש של חרבן העולם.
ובכל זאת הקושיא גדולה שאם הנביא מלאכי בא ואומר שאין דרך ארץ ומביא בשם
אליהו הנביא שקרוב שהעולם יתבטל למה לא היה ח"ו חרבן העולם? אלא שיש מן האורח
חיים הקדוש בפרשת עקב שיש בחינה של צדיק שהעקב של הרגלים שלו והראש שלו לא הוי ב'
דברים אלא שלימות אחד. ומי שהוא במדה זו קרוב מאוד להשם ואפילו כל הרוחות שבעולם
לא מזיזים הצדיק מאהבת השם גמור שהשם שומרו בתכלית. אבל שאר אנשים שאינם כל כך
שלימים אין להם השמירה מהשם כל כך.
ושמעתי מן הגאון הצדיק רבי דוב איזענבערג
תלמידו של רבי אהרן קטלר ומוסמך שלו שפעם הלך רבי אהרן קטלר לאסיפה של רבנים
מפורסמים. והיה ברצונו של רבי אהרן לעשות בארצות הברית הדרך של תורה כמו שהיה
ביוארף. והרב הראשי ששמע דבריו אמר לו "הרב קטלר! אנו הרבנים פה המנהיגים
בארצות הברית ועליך ללכך לארץ ישראל אצל חתונך רבי איסר זלמן! ולא היה שום מענה
בפה רבי אהרן שאיך יאמר לבטל דברי הרב? ואמר לי רבי איזענבערג (שהפשטות שהוא היה
שם עם רבי אהרן ) שאותו הרב מת מיד. שהקב"ה שומר חסידיו שהרגלים שלהם והראש
שלהם הוא אותו הדבר שהכל בשלימות עבודת השם. לאיש הזה הקב"ה שומרו מכל רע.
והשם הרג אותו הרב.
No comments:
Post a Comment