משה ואהרן וטורח להוריד השכינה
ממני דוד אליהו אידנסון
והנה בחומש ויקרא בפרשת אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני השם
וימתו עכ"ל ובתרגום יונתן בן עוזיאל פסוק ב' שאמר שנדב ואביהו היו כהנים
גדולים. וידוע שיונתן בן עוזיאל היה מגדולי המפרשים. וע' בפירוש יונתן שם למטה מן
התרגום אריכות בזה שהיו כהנים גדולים.
ובספר ויקרא פרשת שמיני ט',כג-כד וז"ל ויבא משה ואהרן אל אהל
מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד השם אל כל העם. ותצא אש מלפני השם ותאכל על
המזבח כו' וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם עכ"ל ובתרגום אונקלוס מתרגם
וירנו ששבחו להשם על זה.
והנה הפסוק אומר כולו שבח לאהרן אבל מצאנו בפרש"י ותרגום
יונתן שלא היה פשוט כן. אדרבה אהרן טרח כל הטירחות של עבודת הכהן גדול ולא זכה
לראות גילוי השכינה. אז נכנס אהרן אצל משה ואמר לו שיש לו בושה גדולה שהקב"ה
כועס עליו עבור חטא העגל הזהב ולא ירד השכינה. ותיכף נכנס משה והתפלל על אהרן ואז
ירד השכינה לכל העם. ובתרגום יונתן שמשה ואהרן נכנסו לבקש רחמים על ישראל שיזכו
לגילוי השכינה. ואז התגלה השכינה לכל ישראל וכל העם נפלו על פניהם בשמחה שקיבלו
תפלתם והתגלה השכינה לכל ישראל. וכן תרגם אונקלוס וירנו ושבחו שכלל ישראל ראו
השכינה ונפלו ושבחו להשם על המראה הגדול וגילוי השכינה לכל ישראל.
והמעיין שם בתרגום יונתן ורש"י יראה שמשה הטריח עצמו הרבה זמן
בהקמת המשכן ולא ירד השכינה והוא היה מצטער על זה שלא ירד השכינה וגם אהרן שהיה
סובר שהוא גרם שלא ירד השכינה על ידי שעשה העגל הזהב והיה מתבייש על זה משמע
ששניהם היו בכלל הקפידה שלא ירד השכינה לישראל אפילו שהקימו המשכן ועשו עבודות.
והנה צ"ע אם לא ירד השכינה מפני שהיה טענה על משה ואהרן או
לא. ובאמת מצאנו שנדב ואביהו אמרו זה לזה מתי ימותו הזקנים הללו ואנחנו ננהיג את
העם. ולכאורה הוא תמוה ביותר מי הוא זה ואיזה הוא שידבר כן על אביו אהרן כהן גדול
ועל דודו ידיד השם משה רבינו שבכל ביתי נאמן הוא. והם ביקשו שימותו הוא פלא ממש.
ורואים ושותקים.
ועדיין י"ל שאינו כל כך פשוט. שהיות שברש"י ובתרגום
יונתן גדולי המפרשים ברור שכן השכינה הרבה זמן לא התגלה לישראל הגם שמשה ואהרן
הטריחו עצמם הרבה לזה, ומשמע שמשה ואהרן הבינו שהקב"ה דוקא לא רוצה לגלות
השכינה לישראל ומשמע ששניהם משה ואהרן היו ח"ו לא ראויים שעל ידיהם יתגלה
השכינה לישראל. והפשטות יכול להיות שמשה ואהרן היו ראויים אלא שישראל לא היו כל כך
צדיקים ואין החסרון במשה ידיד השם ואהרן כהן גדול. וכן מצאנו בשיר של יום חמישי
בסידור ולא שמע עמי לקולי וישראל לא אבה לי ואשלחהו בשרירות לבם ילכו
במועצותיהם עכ"ל וכן מצאנו בישראל שעשו
עבירות וכן המרגלים עשו עבירות והיו מ' שנה במדבר עבור דברים אלה. ואין להאשים
ח"ו משה ואהרן.
ובכל זאת יכול להיות שנדב ואביהו כאשר ראו הטורח של משה ואהרן שלא
הצליחו עם כל הטורח שעשו, חששו כפי שהבינו שמשה ואהרן חסרים ולא זוכים לגלות
השכינה. ולא האשימו לישראל, אלא שגם משה ואהרן גרמו באיזה אופן ח"ו. והיות
שהיה כל כך בושה לישראל קיבלו נדב ואביהו על עצמם להוריד אש שלא צוה להם שהיו
סוברים שהם כהנים גדולים אלא שהיו סוברים שהם גדולים ממשה ואהרן והיו סוברים שמשה
ואהרן לא היו ראויים להוריד השכינה לכל ישראל רק שהם ראויים לזה, שלכן ביקשו לסלק
משה ואהרן והם יהיו המנהיגים ורואים ושותקים.
(והארכנו קצת ממיתת בני אהרן נדב ואביהו בספר ויקרא בפרשת שמיני י',א' וגם בפרשת אחרי טז',א'.)
No comments:
Post a Comment