וירא
אליו השם
דוד
אליהו אידנסון
וירא אליו השם באלוני ממרא פרש"י הוא שנתן לו עצה על המלה.
הפשטות שהקב"ה צוה לאברהם אבינו למול והיה לאברהם ספיקות אם לקיים הברית מילה
והטעם שמא יאמרו הגוים שהיהדות של אברם למול איש זקן יגרום שאנשים לא יקבלו המצוה
של מילה ולא ירצו להיות יהודים.
והנה היה לאברהם ג' חברים ענר אשכול וממרא ומשמע שענר גדול מאשכול
ואשכול גדול מממרא א"כ יוצא לנו שאברהם היה לו ספיקות אם למול שלא יאמרו
הגוים שיהדות הוא אכזריות שאיש זקן צריך למול עצמו. והסכים לזה ענר ואשכול שהיו
גדולים מממרא שהוא האחרון של הג' חברים של אברהם. וגם אברהם היה נוטה לספיקות
בענין המילה. שעל כן תימה איך קיבל אברהם מן הפחות של הג' שגם הוא היה נוטה שלא
למול מן הטעם הנ"ל ומאס בעצת ג' החשובים וגם בהספק של עצמו בזה וצ"ע.
וגם קשה שהפסוק מתחיל וירא אליו השם ולא אומר השם וירא ה' אל אברהם.
וכאילו אברהם איננו אלא וירא אליו השם וצ"ע.
עוד י"ל שעצם הספק של אברהם הוא פלא שהרי אברהם כבר היה בכבשן
האש שמאס בע"ז ויצא שלם ולמה בברית מילה שהוא הרבה פחות מן הכבשן של אש היה
פוחד מה יאמרו הבריות שהקב"ה תובע מה שאי אפשר לאנשים לסבול.
ובפרט שאברהם אמר הנני עפר ואפר שיצא מן האש והיה ראוי להיות עפר
ואפר. הרי שידע שהקב"ה יצילו כמו שהצילו מנמרוד. ולמה בברית פחד שימות או
שיאמרו הגוים שהוא מצוה קשה יותר מדאי שאיש זקן ימול את עצמו.
וי"ל שממרא עולה גימ' אפר. וזה בדיוק היה הטענה של ממרא. שאם
אברהם כבר יצא מן הכבשן של אש וניצל על ידי שמסר נפשו עבור השם כ"ש שיש לו
למות עצמו שאין זו קשה מן הכבשן האש. ולכאורה איך נעלם זה מאברהם ומענר ואשכול
שהקב"ה הציל מי שיעשה רצונו אפילו מכבשן האש. ודוקא ממרא הפחות של הג' חברים
אמר זה ותיכף נתקבל. והוא לא יובן לכאורה.
אלא י"ל שב' דברים יש וב' דברים יש בק"ש. האחד הוא הפסוק
שמע ישראל השם אלקינו השם אחד. והב' עול מצוות. והנה עול השם גדול מן העול של
מצוות. שלכן בכשן האש של נמרוד היה סברא שהקב"ה הציל אברהם על ידי שמסר נפשו
על ייחוד השם וקיום העול של אמונה בהשם שזה גדול מסתם מצוה. ועדיין אינו ברור
שהקב"ה יעשה נס כזה למי שירצה לקיים מצוה בעלמא. שלכן בא ממרא ואמר שגם בקיום
המצוות יש לישראל לקיים במסירת נפש יהיה מה שיהיה ואפילו שיהיה אפר ממש ח"ו
כדאי הוא לקיים רצון השם לעשות המצוה. ועוד שאם הברית מילה הוא ברית עם השם שהוא
דבר גדול מאוד יש לקיימו אפילו במסירת נפש ממש ולהיות ממש עפר ואפר. זהו אילני ממרא שממרא גימ' אפר' שהקב"ה נתגלה עליו במדה זו של ממרא גימ' אפר' לגלות
שזכה ממרא להבין הדרך בתורה שלא לבד שיש למסור נפש עבור אמונה בהשם למאוס
בע"ז אלא שגם לקיים המילה שהוא מצוה יש למסור נפש.
ומה שפחדו אברהם ואחרים שעל ידי זה יהיה חילול השם שיאמרו שהתורה קשה
יותר מדאי אדרבה המוסר נפשו לקיים מצות מילה הוא ראוי לאותו הנס שאירע אצל נמרוד שהלא
זה תכלית כל הבריאה שיעשו אנשים אפילו גוים התורה כדאיתא בפסחים פז ע"ב לא
הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא בכדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר כו'.
וא"כ כל התורה וכל ישראל ענינו להוסיף גרים ובודאי שעיקר המצוות כמו מילה
ודאי לא יגרום ההיפוך שימנעו גרים ח"ו. זה היה סברת ממרא ונתקבל אצל אברהם.
ומצד השני היות שזאת לא היה מחשבת אברהם אלא של ממרא לא נזכר אברהם
בפסוק אלא וירא אליו השם בלי שם של אברהם באלוני ממרא שכל הזכות הוא של ממרא שגילה
לכולם סברא זאת שכל יהודי וכל גר צריך להיות בבחינת אנכי עפר ואפר שכן ממרא גימ'
אפר'.
והנה באלני ממרא עולה גימ' באלני 93 שהוא חשבון יקוק' אדנ-י עם ב'
דהיינו שעבודת השם הוא בהוי' אדנ'. והשיעור לזה הוא ממרא' גימ' אפר' שאמונה בעצמות
השם שהוא הוי' אדנ' הוא למסור נפש אפילו על המילה שהוא מצוה בעלמא שעושים המצוות
כמו שאברהם היה נכנס בתוך כבשן האש "אפר" לקיים רצון השם. ודוקא על ידי
מסירת נפש כזאת זוכים שהקב"ה רצה שלא הגלה ישראל לבין האומות אלא להוסיף עליהם
גרים ומדה זו בא רק על ידי מסירת נפש גדול כמו שעשה אברם בזמנו וכמו שעשו צדיקים
בכל דור ודור.
No comments:
Post a Comment